מה זה אומר פשוט להיות מי שאתה?

האם זה באמת פשוט?

זה פשוט יותר אם התקיימה הזנה בסיסית שהגיע מהמבט של הורינו.

מבט שמהווה דשן לידיעה המופלאה שכולנו נולדים איתה - שאנחנו שווים וראויים כמו שאנחנו, מעצם היותנו. בלי לעשות משהו מיוחד.

להיות מי שאתה זה אומר לדעת להתמקד פנימה לרצונות העמוקים שלך ולא לאפשר לקולות חיצוניים לבלבל או להקטין.

המבט המיטיב של הורינו אמור היה להשתקף ולחלחל עמוק בליבנו ונפשינו..

לא כולם זוכים למבט המעצים הזה. למבט שאומר קבלה ללא תנאי, למבט החמלה והאהבה.

זה לא התאפשר מסיבות שונות ורבות אפילו ולמרות השתדלות או כוונה.

חווית חוסר בנראות שלא הייתה לפעמים מועברת הלאה דורות קדימה לפעמים בזכותה מעבירים משהו חדש ומודע שונה בתכלית ואז מתמלאים בעוצמה מהיכולת לשנות ולהתמיר.

קשיים רבים, דיכאונות, חרדות , אכילה רגשית יכולים להתעורר מהמקום הפצוע הזה. הפצע הזה שלא מאפשר לי להיות מי שאתה באמת!

חוסר בנראות בסיסית זו באופן לא מודע מנהלת את האדם במצבי חיים שונים. החל מתחושת ריצוי גדולה: נעשה הכל כדי שיאהבו אותנו ונהיה ראויים לאהבה אבל, לעיתים נרגיש כאילו הבור רק הולך ומעמיק ולא יכול להתמלא. לעיתים זה הדחף הלא מודע להשתמש בסם מרגיע את הכאב כי תחושת הריק מכסה על הכל, זה מתבטא בפניה לאוכל מנחם, למיניות לא מבוקרת או מציאת בן זוג שמשחזר את התחושה המוכרת....

אז איך בכל זאת יוצאים ממעגל הסבל הזה שאנחנו כבר לא ממש יכולים לראות את עצמינו כי חסרה החוויה הבסיסית הראשונית ההכרחית כל כך לעצמי אמיתי ואותנטי שמביא לתחושת שחרור, רווחה ואושר?

נלמד לתרגל ולהתאמן בחיבור לתחושות הגוף גם אלה הלא נעימות והמכווצות, נחבק אותם ע"י הקשבה ושהייה. ובכך, נאפשר את החיבוק האמיתי שלא היה לנו כשבכינו וניסו להשתיק אותנו. נלמד את התודעה שלנו שוב ושוב בתרגול והתמדה שאנחנו טובים וראויים. נמצא מטפל או דמות מיטיבה בדרך שתראה אותנו ותתבונן בנו במבט של קבלה והכלה אינסופי בדיוק כמו זה שחסר לנו.

לאט לאט נוכל להפנים את מבטו של המטפל לתוכינו ולהפוך אותו לשלנו כל שנוכל להיות בסופו של דבר ההורים של עצמינו.

כמטפלת אני מודה על הזכות והאפשרות להיות העיניים שרואות את הטוב.

העיניים שמתבוננות באהבה וחמלה.

העיניים שאומרות לכל מי שנמצא מולי שהוא ראוי ושווה להיות בדיוק בדיוק כמו שהוא!!!